גז"ד למורשע בהתפרצות לבית מגורים הסגת גבול והפרעה לשוטר במילוי תפקידו

1.            הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות בעבירות של התפרצות לבית מגורים, הסגת גבול והפרעת שוטר במילוי תפקידו.

כתב האישום

2.            עובדות המקרה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, אך לצורך גזר הדין אציין בקצרה, כי ביום 31.1.12 בין השעה 07:50 לשעה 13:00התפרץ הנאשם לדירתם של חיים ומירי קניג (להלן: "המתלוננים") ברח' הצבר 2/4 בנצרת עלית. הנאשם פרץ לדירה תוך שהוא עולה על כסא פלסטיק, פותח את חלון המטבח ונכנס דרכו לדירה. מתוך הדירה גנב תכשיטים שונים וביניהם שרשראות, עגילים, טבעות, צמידים, תליונים ועוד, בשווי של כ- 26,000 ש"ח.

3.            ביום הפריצה סמוך לשעה 10:39 נכנס הנאשם לחצריו של בית ברחוב תבור 30/2 על מנת לעבור עבירה ובכך ביצע הסגת גבול.

בהמשך לאותו אירוע, לאחר שעוכב הנאשם נערך חיפוש על גופו, ומשנשאל על ידי השוטר אם יש דבר מה בתחתוניו הכחיש אף כי בהמשך התגלתה בהם קופסת תכשיטים. גם בעת מציאת קופסת התכשיטים משנשאל על ידי השוטר מזאריב מה יש בקופסה השיב כי יש בה כדורי "קלונקס", אך עם פתיחתה נתגלו בה תכשיטים שנגנבו מדירת המתלוננים. במעשיו אלו הכשיל את השוטר במילוי תפקידו.

הטיעונים לעונש

4.            התובעת מבקשת לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, תוך הפעלת שני המאסרים המותנים התלויים ועומדים נגדו וזאת במצטבר לעונש שיוטל עליו בתיק זה ובמצטבר זה לזה.

לשיטתה, מתחם העונש ההולם את העבירות נע בין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל.

5.            באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה טוענת התובעת כי הנאשם, בעזות מצח, הגיע בשעת יום לבית המתלוננים כשהוא מודע לסיכון הטמון בפגישה עם מי מהדיירים ולעימות העשוי להתעורר כתוצאה ממעשיו, ובכך הגדיל לדבריה את הסיכון הטבוע ממילא בעבירות רכוש ואת האפשרות כי העבירה תלווה באלימות ובסיכון חיי אדם. אלו מלמדים, כך התובעת, על דפוס עברייני מובהק ועל העדר מורא מפני החוק.

היא מוסיפה ומזכירה כי הנאשם גנב רכוש בשווי רב אשר לא נתפס ולא הוחזר למתלוננים.

6.            לטענת התובעת, במעשיו פגע הנאשם בפרטיותם של המתלוננים וגרם לאובדן בטחונם האישי. אין המדובר בנזק מוגבל אלא במכת מדינה הגורמת לעוגמת נפש ולבזבוז זמן וכסף לקרבנות ולציבור כולו הנאלצים לממן עלויות גבוהות של מיגון וביטוח.

7.            התובעת מציינת כי עבירת ההתפרצות לדירת מגורים, בין יתר עבירות הרכוש, מהווה פגיעה בסדרי החברה ובזכויותיהם היסודיות של יחידיה. כן היא מציינת כי מדובר בעבירה קלה יחסית לביצוע אך קשה ללכידה המצריכה מן המדינה להשקיע משאבים עצומים לצורך התגברות עליה. בהקשר זה הפנתה התובעת לדברי בית המשפט העליון ב ע"פ 7453/08 מ"י נ' אורן אוזאנה וכן לדברי בית משפט זה ב ת"פ 40125-01-11 מ"י נ' מלול וב ת"פ 14164-12-12 מ"י נ' דוד ממן.

8.            ביחס למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות הרכוש בכלל ובעבירת ההתפרצות בפרט ציינה המאשימה את המדיניות המחמירה בה נוקטים בתי המשפט בשנים האחרונות תוך שהיא מפנה לשורה ארוכה של פסקי דין המאששים את טענתה.

9.            בנוגע לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה טוענת המאשימה כי אלו יחד עם טיעונים נוספים מצדיקים היצמדות לרף העליון של מתחם הענישה שהוצע על ידה. בהקשר זה מפנה היא את לעברו הפלילי המכביד של הנאשם, הכולל 13 הרשעות קודמות בגין 28 עבירות, רובן ככולן עבירות רכוש. עוד מציינת היא כי לחובת הנאשם שני מאסרים מותנים ברי הפעלה - האחד, מאסר חב הפעלה בן 18 חודשים שמקורו ב ת"פ (שלום נצ') 3414/06 והשני, מאסר בן 12 חודשים שמקורו ב ת"פ 11841-09-08 של בית משפט זה. לטענתה קרוב ל-30 שנה עוסק הנאשם בפלילים כשאת דרכו העבריינית החל עוד בהיותו נער. הנאשם זכה להקלות ולהזדמנויות מצד בית המשפט בדמות הארכת מאסרים מותנים, או ריצוי מאסר על דרך עבודות השירות. כן ריצה הנאשם מספר רב של מאסרים בפועל לתקופות שונות אך אלו לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות נוספות. מדובר, אם כן, בעבריין רצידיביסט שהציבור ורכושו יהיו מוגנים מפניו רק בתקופה בה יהא תחת סורג ובריח.

10.        כן טוענת המאשימה כי על אף שאין לזקוף לחובת הנאשם את עצם ניהול משפטו הרי שלא יוכל ליהנות מן ההקלה לה זוכים נאשמים שהודו בהזדמנות הראשונה וחסכו זמן שיפוטי ואת הצורך בהבאת עדים.

11.        שיקול נוסף שמציינת התובעת הינו הרתעת הנאשם ודומיו וזאת לאור פסיקת בית המשפט העליון ולשם הפיכת העבירות והפיתוי לבצען ללא כדאיים.

12.        עוד טוענת התובעת כי בשל העובדה כי הנאשם הורשע בשלוש זירות שונות- בהסגת הגבול, ההתפרצות והכשלת השוטרים, הרי שמדובר בריבוי עבירות שאינן קשורות זו לזו ובנסיבות אלו פוחת הצידוק לחפוף בין העונשים הראויים לכל אישום ואישום.

13.        ביחס למאסרים המותנים טוענת התובעת כי בגזרי הדין הקודמים שהוגשו הביע הנאשם צער וחרטה והתחייב כי לא ישוב על מעשיו, אך העובדה כי שב לבצע עבירות הינה סיבה להפעלת המאסרים המותנים במצטבר זה לזה ולעונש המאסר שיוטל עליו בתיק זה. בהקשר זה הפנתה ל ע"פ 4517/04 אחמד מסארוה נ' מ"י, פ"ד נט(6), 119, 134-135. כן הוסיפה כי לאור העובדה כי מוטל על הנאשם בתיק זה עונש מאסר בפועל לא ניתן להאריך את עונש המאסר בן 12 החודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 11841-09-08 של בית משפט זה.

14.        הסנגור מבקש שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר בן 6 חודשים, להאריך את המאסר על תנאי בן 12 החודשים מת.פ. 11841-09-08 ולהפעיל את המאסר על תנאי בן 18 החודשים מת.פ. 3414/06 בחופף למאסר שיוטל עליו בתיק זה.